משוב על טעויות

לפני כמה שנים ישבתי מול  רופא בכיר, מנהל מחלקה באחד מבתי החולים הגדולים בארץ, שאמר שיש פער גדול בין התלונות שלי לתוצאות הבדיקות.
הוא צדק, הפער היה ענק!
רק שאם במקום להסביר לי על פסיכוסומטיות, הוא היה מפנה אותי לבדיקות הרלוונטיות, אז הלימפומה, שהתפשטה בגופי כשישבתי מולו, היתה מאובחנת מוקדם יותר.
מבחינתו הייתי “עוד אחת”, שאין לה שום דבר רציני וגוזלת מזמנו. בשבילי כנראה שהפגישה הזאת תשאר חקוקה לעד.
ועד היום הוא אפילו לא יודע עד כמה הוא טעה, ואיזה נזק היה עלול להגרם לי אם הייתי מקבלת את חוות דעתו ומפסיקה לחפש את הסיבה לפגיעה המשמעותית שחוויתי אז בתפקוד.

בתביעת רשלנות רפואית יש צורך להוכיח שהטיפול הרשלני גרם לנזק.

מה קורה כשלמרות הרשלנות לא נגרם נזק??

הסיבה שהרופא הזה וכמה רופאים נוספים, שהגעתי אליהם באותה התקופה, לא הרגו אותי, היתה שסרבתי לקבל את המלצתם להפסיק להיבדק ולהניח שהעייפות שלי היא “פסיכוסומטית”. וכי רופאת המשפחה האמינה לי והתעקשה להמשיך לשלוח אותי לבדיקות. לכן, בזכות ההתעקשות שלה ושלי הלימפומה אובחנה לבסוף (בשלב מתקדם מאד) והחלמתי ממנה.

חסרה לי מאד האפשרות למתן משוב על טעויות של רופאים שלא באמצעות תביעה.

מכיוון שלא תמיד רשלנות גורמת לנזק הנדרש לתביעה, יכול להיות שהנזק נמנע במזל, או כי המטופל סירב לקבל את ההמלצות השגויות, או שהגיע בסופו של דבר לרופא אחר שהעניק לו את הטיפול הרצוי.
וכי בתביעה יש אלמנט של ענישה ולמערכת הרפואית יש אינטרס להכחיש את המצב ולטשטש ראיות. לדעתי חשוב למצוא דרך אחרת למתן משוב על טעויות, שתאפשר לרופא לקבל את כל האינפורמציה על תוצאות הטעות שלו, על מנת שאפשר יהיה ללמוד מהמקרה ולהקטין את הסיכון להישנות בעתיד.
ואם לא מדובר על טעות חד פעמית אז חשוב שהאינפורמציה תגיע גם למערכת שבה הוא עובד ולמטופלים.

אני תוהה איך אפשר לתת משוב ענייני, הוגן ואפקטיבי?
מי צריך לתת אותו? המטופל? רופאים אחרים? מערכת בוררות יעודית?
האם הוא צריך להגיע רק לרופא עצמו שהתרשל? לממונים? לקולגות? למטופלים? לחברות הביטוח?

מה לגבי משוב חיובי על הצלחות יוצאות דופן?
עד כמה יועיל משוב על השלכות של הטיפול שהן מעבר להשפעה הרפואית, למשל לקשיים הבירוקרטים בהשגתו? זמני ההמתנה לתורים ולטיפולים? המצוקה/רווחה נפשית שנגרמו?

כדאי לצפות בהרצאתו של ד”ר בריאן גודמן ב-TED על חשיבות הדיון בטעויות של רופאים.