בירוקרטיות

 

אני מקבלת טיפול בעירוי באישפוז יום בבי”ח ועברתי בינתיים שני סבבים. נאמר לי שלקופ”ח יש הסדר עם ביה”ח ושעם אישור מינהלי מהקופה אוכל לקבל את החומר לעירוי ישירות באישפוז יום.
בסבב הראשון של העירויים לא הצלחתי להשיג את האישור (אף אחד בקופ”ח לא ידע על קיומו), אבל הסתדרתי כי אפשר היה לקנות את התרופה מראש בבית מרקחת של קופ”ח ולתת אותה לשמירה בביה”ח עד למועד העירוי.
לקראת הסבב השני, כשחשבתי שהפעם זה ילך בקלות כי כבר הכרתי את הפרוצדורה, התברר שבביה”ח שינו את הנהלים וכבר לא מוכנים לשמור על התרופה אצלם. אין לי אפשרות לשמור על התרופה בטמפרטורה מבוקרת אצלי בבית והרוקח האחראי בסניף קופ”ח, שאליו אני רשומה, סירב לשמור אותה שם.
אז בלית ברירה נאלצתי להיאבק לקבלת האישור המינהלי…

במהלך המרדף אחר האישור פניתי ל-5 בתי מרקחת, 2 רופאות, מזכירות המרפאה ומנהלת המשרד בקופ”ח, עובדי מינהלה בבית חולים נוסף, המומחה לתרופות באתר האינטרנט של קופת החולים, פניות הציבור של קופ”ח (פעם אחת באמצעות הטופס שבאתר, ובפעם השנייה דיברתי ישירות עם המנהלת של פניות הציבור המחוזית), ואף אחד מהם לא הכיר את ההסדר עם בית החולים. היתה לי אף שיחת טלפון ארוכה עם מנהלת פניות הציבור המחוזית, שבעקבותיה העברתי לה באימייל את החומר הרפואי עם הסבר מדוייק על הבעייה והיא אמרה שתבדוק את הנושא ותחזור אלי.

ועכשיו, אחרי שרפרפתם על הרשימה הנ”ל, תעברו עליה שוב ותדמיינו שהפנייה לכל גורם כזה ארכה כמה ימים, התור לעירויים הלך והתקרב, ואני בלי כוחות, בבית, ההשפעה של הטיפול הקודם דעכה ואני מחכה לטיפול שאאלץ לדחות את התור אליו בכמה שבועות/חודשים אם לא אשיג את האישור בזמן.
כחודש וחצי של מתח, כעס, ייאוש ונדודי שינה, שזה היה כל מה שעשיתי בהם, ושלבטח לא תרמו לי לבריאות.

בסופו של דבר הגעתי, בדרך לא דרך, למישהי ברוקחות המחוזית של קופ”ח, שהיתה היחידה שעזרה לי בכל התהליך. היא אמרה שאכן קיים אישור מינהלי כזה, כי חשוב להם שאנשים לא יסתובבו עם תרופה יקרה, שצריכה להישמר בתנאים מבוקרים. היא הבינה את המצוקה שלי ולכן, למרות שזה היה מעבר לתפקידה, תוך כמה דקות היא ביררה, התקשרה, פיקססה וחזרה אלי שפתרה את הבעיה והעבירה בעצמה את האישור המיוחל לבית החולים.

יום למחרת קיבלתי מכתב ממנהלת פניות הציבור המחוזית, שכתבה לי שאין הסדר בין קופ”ח לבית החולים, שאקנה לבד את התרופה בבית מרקחת של קופ”ח ואביא אותה איתי לבי”ח.
חוץ מזה שהתשובה שלה היתה שגויה ופחות או יותר בלתי ניתנת לביצוע, למרות שהיא ידעה שהאישור הזה דחוף לי והיו לה הטלפון והאימייל שלי היא בחרה לשלוח את התשובה בדואר!

מדוע כאשר קופ”ח כבר מוכנה לממן טיפול יקר (ואני מעריכה את זה מאד!!)  היא אינה דואגת לידע את הגורמים הרלוונטיים איך אפשר לקבל אותו ???

במיקרים אחרים הבירוקרטיות שהתמודדתי איתן בד”כ היו פשוטות יותר ודרשו “רק” זמן, סבלנות, תשומת לב ובעיקר עקשנות. למשל, לעירויים באישפוז יום נדרשים 4 טופסי 17, לקראת הסבב הראשון קיבלתי רק 3 מתוכם ולאחר הרבה טלפונים התקבל הרביעי. לקראת הסבב השני אישרו לי רק 2 מהטפסים ואחרי שרופאת המשפחה הגישה בקשה נוספת אישרו לי 3 נוספים (אחד מיותר…).

גם במקרים שבהם הבירוקרטיה עובדת ללא תקלות היא מסורבלת. כדי לקבל טופס 17 למרפאה בביה”ח, שבה אני מטופלת באופן קבוע מעל שנה, יש צורך לפנות לרופאת משפחה, שתגיש בקשה לטופס 17, אחרי כמה ימים הטופס מאושר, ואז נשאר רק לתפוס את משרד המרפאה העמוס כדי שינפקו אותו.

מדוע כאשר מדובר על אישור, שאין סיבה שיסורב, מטרטרים את המטופלים ומבזבזים את זמנם של רופאת המשפחה, וועדה כלשהי שמאשרת את הטפסים ומזכירות המרפאה ?

למה לא נותנים אישור מראש לשנה כמו שקיים עבור חולי סרטן ?

למה בכלל המטופל צריך לעסוק בבירוקרטיות האלו? היתה עשויה להחסך הרבה עבודה מהרופאים ומאנשי המינהלה אם היה מוקם מנגנון המאפשר לבי”ח להשיג את האישורים הרלוונטים מקופ”ח ללא התיווך של המטופל.