סדרי עדיפויות – או נקודת השבירה שלי
כשנה לאחר הכימותרפיה הופנתי לרופאה בעקבות ממצא בבדיקת הדמייה. לדבריה הממצא יכול היה להיות דלקת, דימום או סרטן, ולא היו לי דימום או דלקת. היא רצתה להתייעץ עם הרופאה שפענחה את הבדיקה ואמרה שתתקשר אלי אחרי שתדבר איתה.
באותה התקופה התחלתי להתאושש מהטיפולים, לאסוף את עצמי ולחזור לחיות. הכל נעצר כשהמתנתי לתשובת הרופאה. משזו בוששה לבוא, לאחר כשבועיים התקשרתי אליה והתחננתי לתשובה. היא נזפה בי, שהיא עסוקה בבחינת סטודנטים ושלא אטריד אותה, אלא אמתין שהיא תחזור אלי.
ההמתנה הזאת היתה נקודת השבירה שלי, הרגשתי שיותר ממה שמאיימת עלי חזרתו של הסרטן, יותר בלתי נסבל לי להמשיך להיות תלויה ברופאים ולעבור בדיקות.
לא המשכתי בבירור ההוא, סירבתי לעבור את שתי בדיקות ההדמייה שעוד הייתי אמורה לעשות בהמשך אותה השנה, ותקופה ארוכה לאחר מכן נמנעתי מבדיקות ומטיפולים נוספים.
עצוב מאד לשמוע. הרבה מהבראה והתמודדות עם מחלה באה מתעצומות נפש שצריך לגייס. התייחסות כזו של רופאה באמת מורידה מאד. היא לא מבינה איזה סטרס עצום יש כשמחכים לתשובה כזו?!! תודה על השיתוף
תודה!